אנדומטריוזיס היא מחלה דלקתית כרונית תלויית אסטרוגן, כאשר תאים דמויי רירית הרחם מתפשטים לאזורים שונים בעיקר בחלל הבטן והאגן. התאים מפרישים חומרי דלקת שגורמים לכאב ולהתדבקויות. בעוד תאי רירית הרחם עוזבים את הגוף עם השתחררות הרירית תאי האנדומטריוזיס אינם מוצאים את דרכם מחוץ לגוף הם מגיבים לאסטרוגן גדלים, מדממים ולעיתים יוצרים התדבקויות וקורה שהם חודרים לאברי הבטן - זה כואב. חשוב לדעת: לאנדומטריוזיס יש גם הקשר תורשתי והסיכוי לחלות במחלה עולה כאשר נשים נוספות במשפחה מאובחנות או קיים חשד סביר שחיו עם אנדומטריוזיס בתקופות שהמחלה לא היתה מוכרת.
אחת מעשר נשים סובלת מאנדומטריוזיס (זה המון!) ולמרות זאת, תהליך האבחון עמד עד לאחרונה על 11 שנים בממוצע. נשים סבלו שנים רבות מכאבים קשים, לעיתים מקשיי תפקוד ומסימפטומים נוספים ותוייגו כמפונקות, לפעמים "היסטריות" איך לא, או כזה: "תראי כולן סובלות בוסת את מגזימה". השבח לאל מתחולל עתה שינוי של ממש: יש רופאים מומחים לאנדו, רמת המודעות עולה, שיטות אבחון חדשות ומהירות יותר מתגלות וסוף סוף יש תקוה להתקצרות משמעותית של תהליך האבחון.
האבחון, אמנם אינו מרפא דבר ועם זאת בידיעה יש רווחה שמאפשרת התחלה של ריפוי או לפחות הקלה.
הסימפטומים של אנדומטריוזיס רבים: כאבי מחזור לעיתים קשים מאוד בזמן הוסת או הביוץ או לאורך החודש כולו, כאבי אגן, כאבי בטן, כאבי גב, כאבים ביחסי מין, בזמן יציאות, בזמן מתן שתן, דימום בין וסתי או דימום וסתי מוגבר, דימום לאחר יחסי מין, כאבים שמקרינים לרגליים, כאבי שכמות, כתפיים, סרעפת, חולשה, חרדה ודכאון, קשיי פוריות ועוד.
עם זאת, יש נשים שאינן סובלות מכאבים.
בכל מקרה, אם קיים חשד לאנדומטריוזיס מומלץ לגשת לרופא מומחה בתחום לאבחון.
קשיי פוריות: נשים רבות עם אנדומטריוזיס מצליחות להרות וללדת. כאשר מתגלים קשיי פוריות שנובעים לעיתים מציסטות אנדומטריות שפוגעות בשחלות, מהתדבקויות וחסימות יש דרכי טיפול ובמקרים רבים ניתן לסייע.
ההיבט הרגשי- למרות שהמחקר בתחום עדיין בחיתוליו נמצאו עדויות לקשר בין אנדומטריוזיס והתעללות או פגיעה מינית בילדות ויתכן וסוגי טראומה נוספים קשורים. הממצאים האלה אינם משקפים את כל הנשים שכן יש נשים עם אנדומטריוזיס שלא סבלו מכך.
אנדומטריוזיס היא מחלה מורכבת טוב להסתייע גם ב:
פעילות גופנית: שמניעה, מזרימה משחררת אנדרופינים מרגיעה ומאזנת. כמעט כל פעילות שאת אוהבת מתאימה: הליכה, שחיה, יוגה, ריקוד ובעיקר פעילות שמניעה את אזור האגן.
תזונה: בגדול טוב להמנע מסוכר, קמח ומוצריו, מוצרי חלב ומזון מעובד. אינני תזונאית, ומומלץ לפנות לתזונאית המתמחה באנדומטריוזיס שתוכל להתאים תזונה מדוייקת עבורך. חשוב לדעת שיש גישות מעט שונות וטוב ללכת לתזונאית שאת מרגישה בנוח איתה ועם הגישה שהיא עובדת לפיה.
בקליניקה אני משלבת כלים טיפוליים שונים ובעיקר סובדה וקרניוסקראל. לטיפול במגע יש איכות מרפאת ותומכת שכמו "מזכירה" לגוף לעורר את כוחות הריפוי הטבעיים שלו.
עיסוי סובדה
משפר את זרימת הדם, ממריץ את תהליכי ניקוז הפסולת, מסייע לשחרור הנשימה ומרגיע. הוא תומך בחיבור לגוף ולרחם בפרט. אצל נשים רבות ניכרת הקלה משמעותית בעוצמת הכאבים. המגע עדין, עמוק ותומך וחיצוני בלבד .
במהלך הטיפולים אלמד אותך טכניקה פשוטה של עיסוי עצמי שתוכלי לבצע בעצמך בביתך על בסיס יומי (5-15 דקות יספיקו) שתומכת בתהליך הריפוי.
אשתמש גם בחבישות שמן קיק שמסייעות למערכת החיסון, לשחרור התדבקויות ורקמות צלקתיות. (אין לבצע חבישות שמן קיק במקרה של דימום מוגבר!)
*אם יש לך התקן תוך רחמי - חשוב ליידע אותי. יש מקרים בהם לא ניתן לשלב עיסוי ויש מקרים שכן.
קרניוסקראל:
הגישה הקרניוסקראלית מתבוננת בגוף גם במונחים של מקצבים או דפקים. הגוף כמערכת פועמת מקצבים של זרימה: דם, לימפה, נשימה, אנרגיה ונוזל המח והשדרה. כל המקצבים קשורים זה לזה משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה. כאשר מערכת נוזל המוח והשדרה מהווה ציר זרימה מרכזי ולכן טיפול קרניוסקראל מתמקד בה. מטפל מיומן יכול לחוש אותה במגע ידיים עדין להרגיש את עוצמת הזרימה, את אזורי התקיעות ולאזן. המגע מסייע לגוף להכיר ולשחרר חסימות ובעיקר לזהות את כח החיים, אנרגיית נשמת החיים ולהעצים אותה. כאשר המערכת הקרניוסקראלית מתחדשת ומתעצמת שאר המקצבים מתחילים להתארגן מחדש מעצמם ולהתאזן וכך מושגת הטבה בבריאות.
תאי רירית הרחם כאשר הם במקומם מהווים קרקע פוריה שמאפשרת השתרשות הביצית והזרע ויוצרת סביבה מזינה לעובר המתפתח. כידוע, באין הריון הרירית מתפנה מחוץ לרחם ומחזור חדש מתחיל.
כאשר תאים מסוג זה מוצאים את עצמם מחוץ לרחם, לא במקום הטבעי להם, והם ממשיכים להתפתח ולגדול נוצרות התדבקויות בין אברים שאינם אמורים להתחבר.
משהו באיזון הופר. המערכת החיסונית נחלשת. בנוסף לכך טיפול קרניוסקראל יכול בהדרגה לסייע לשחרר טראומות שמייצרות חסימות. כאשר מתרחשים אירועים טראומתיים שהמערכת לא מצליחה להכיל, נוצר מצב שהוא "יותר מידי" שמבלבל את הנפש ואת הגוף ועלול ליצור תקיעות. סטגנציה. הטיפול מזכיר לגוף בהדרגה את האפשרות להתארגן מחדש, לשחרר את התקיעות ולדייק את מקצביו. כתוצאה מכך זרימת הדם לאברים ובכללם לרחם משתפרת, ההזנה טובה יותר, המערכת ההורמונלית מתאזנת, יכולת הפינוי של הגוף מתעצמת , והמערכת החיסונית מתחזקת.
